
עוד עדכונים
-
שמחת בית השואבה
-
מעות אושפיזין
-
פדיון נפש ביום הושענא רבה
-
פדיון כפרות
-
תיקון נפטרים
סדר תיקון עבור נשמות הנפטרים שתיקן המקובל האלקי הרב יהודה פתיה זיע"א
-
סטים זוהר הקדוש מהדורת כיס
בשעה טובה חזר למלאי סטים של זוהר המחולק מהדורת כיס ב 3 פורמטים.
-
הקדשת יום לימוד בישיבת המקובלים
לימוד בפרד"ס התורה, קדישים, ברכות, תפילות בכוונות הרש"ש ,שיעורי תורה, סעודה ,כלל פעילות החסד בישיבה.
-
יין נהרות גן עדן
הבטחת מרן הרש"ש זיע"א: "אין חולי בעולם שאלו האותיות לא ירפאוהו אפילו לפקוד עקרות ולהסיר הקדחות כולם"
-
דף חשבון נפש לימי חודש אלול
-
סט תיקוני הזוהר מחולק לחודש אלול
-
תיקון ערב ראש חודש חשון
מעמד אדיר של קריאת מעל 100 ספרי תהילים עם תקיעות שופרות וחצוצרות והקפות מסביב לתיבה עם שבעה כורתי ברית
-
שלום איש חמודות
קוים קצרים לדמותו הסבא קדישא כמוהר"ר שלום אהרון שמואלי זצ"ל
-
מטבע ברכה ושמירה
במטבע זו נרשמו שמות הקודש המסוגלים ל - פרנסה | שמירה בדרכים | ולמציאת חן.
-
חברת המתמידים שלום בנייך
לעלוי נשמתו הטהורה של הסבא קדישא ר' שלום אהרון שמואלי זיע"א
-
מוקירים תודה ומחזיקים את ישיבתו
כל התורמים יוזכרו שמותיהם בתיקון מיוחד על קברו של הצדיק
-
הופיע: הזוהר היומי חלק 54
בשורה משמחת לרבבות הלומדים הופיע הכרך החדש ספר הזוהר הקדוש היומי המבואר חלק 54
-
תיקון לחולה על פי הבן איש חי
-
חוברת לזכרו של זקן המקובלים הסבא קדישא ר' שלום שמואלי זיע"א
-
הסכם יששכר וזבולון
-
מזל טוב ליום ההולדת
ההזדמנות שלך להקדיש יום לימוד ותפילות לזכותך ולהצלחתך ביום המסוגל יום ההולדת.
-
סט זוהר המחולק
-
סט הזוהר המחולק עם פירוש לשון הקודש
-
פדיון נפש לחיילי ישראל
-
התרת קללות
-
אמירת קדיש לעילוי הנשמה
-
הקדשות בספר הזוהר היומי
מבואר בפרושו של מו"ר המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א ומופץ חינם בחמשת אלפים עותקים לזיכוי הרבים.
-
סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵעָה
-
בשעת רצון עניתיך: הזכות להיות שותף בלימוד ליל שישי בשעת חצות
-
גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה
מעבירים עכשיו מעות אושפיזין לכבוד יצחק אבינו ע״ה
סדר שבעה אושפיזין
א' דחוה"מ סוכות - אושפיזין דיצחק אבינו ע"ה
ט"ז תשרי תשפ"ו | 08/10/2025 | 08:26
בכל לילה מחג סוכות קודם שיכנס לסוכה יעמוד בפתח ויאמר (מלשון חכמים)
לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה), בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל. וּבְשֵׁם כָּל־הַנְּפָשׁוֹת. וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת הַמִּתְיַחֲסִים אֶל שָׁרְשֵׁי נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרוֹבִים לָהֶם. שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּמִכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל־פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה לִישֵׁב בַּסֻּכָּה. כְּמוֹ שֶׁצִּוָּֽנוּ יְהֹוָה יאהדונהי אֱלֹהֵֽינוּ בְּתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה עַל־יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּֽינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת׃ לְמַעַן֮ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם: לְתַקֵּן שֽׁוֹרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, לַעֲשׂוֹת כַּוָּנַת יוֹצְרֵֽנוּ שֶׁצִּוָּֽנוּ לַעֲשׂוֹת מִצְוָה זוֹ, לְהַשְׁלִים אִילָן הָעֶלְיוֹן וּלְהָקִים סֻכַּת דָּוִד לְהַחֲזִיר הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ. וּלְהַשְׁלִים שְׁלֵימוּת תִּקּוּן הַנְּפָשׁוֹת וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּמִכָּל־פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ יְהֹוָה יאהדונהי אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיְּהֵא עַתָּה עֵת רָצוֹן לִהְיוֹת עוֹלָה מִצְוָה זוֹ לְפָנֶֽיךָ:
ליל ב׳ וּבְכֹֽחַ מִצְוָה זוֹ יִמָּשֵׁךְ לְרָחֵל אִמֵּֽנוּ אוֹר הַמַקִּיף הַחֶֽסֶד שֶׁבַּגְּבוּרָה מֵאִמָּֽא עִלָּאָה קַדִּישָׁא:
וְהוּכַן בַּחֶֽסֶד כִּסֵּא וְיִתְמַתְּקוּ הַגְּבוּרוֹת וְיִתְבַּסְּמוּ. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, וִימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי. וְהִנֵּה אֲנַֽחְנוּ יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים בְּנֵי הַמַּלְכוּת רָחֵל עֲקֶרֶת הַבַּיִת, עָשִֽׂינוּ הַסֻּכָּה כְּמִצְוַת יְהֹוָה יאהדונהי אֱלֹהֵֽינוּ אֲשֶׁר הִיא כְּנֶֽגֶד עַנְנֵי כָבוֹד. כַּכָּתוּב וַעֲנַ֧ן יְהֹוָ֛ה יאהדונהי עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם. וְהֵם שִׁבְעָה עֲנָנִים, וּכְנֶגְדָּם הֵם שִׁבְעַת יְמֵי הַסֻּכָּה, וְהִנֵּה אֲנַֽחְנוּ יוֹשְׁבִים בְּצֵל אוֹר הַמַקִּיף הַמִּתְפַּשֵּׁט עָלֶֽיהָ הַמַּקִּיף וְסוֹבֵב אוֹתָהּ, וּבִישִׁיבָתֵֽנוּ בָהּ יִמָּשֵׁךְ אֵלֵֽינוּ מִן־הָאוֹר הַמַקִּיף הַהוּא:
אָבִֽינוּ אָב הָרַחְמָן פְּרוֹשׂ עָלֵֽינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ, וְתַקְּנֵֽנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶֽיךָ, וּבְצֵל כְּנָפֶֽיךָ תַּסְתִּירֵֽנוּ, וּשְׁמוֹר צֵאתֵֽנוּ וּבוֹאֵֽנוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם. וְיִתְקַיֵּם בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל־יְדֵי דָּוִד מֶֽלֶךְ יִשְׂרָאֵל. יְהֹוָ֥ה יאהדונהי שֹׁמְרֶ֑ךָ יְהֹוָ֥ה יאהדונהי צִ֝לְּךָ֗ עַל־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ: כִּֽי־הָיִ֣יתָ עֶזְרָ֣תָה לִּ֑י וּבְצֵ֖ל כְּנָפֶ֣יךָ אֲרַנֵּֽן: וְיִתְקַיֵּם בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל־יְדֵי הוֹשֵֽׁעַ הַנָּבִיא. יָשֻׁ֙בוּ֙ יֹשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ יְחַיּ֥וּ דָגָ֖ן וְיִפְרְח֣וּ כַגָּ֑פֶן: וְיִתְקַיֵּם בָּֽנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב עַל־יְדֵי יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא. וָאָשִׂ֤ים דְּבָרַי֙ בְּפִ֔יךָ וּבְצֵ֥ל יָדִ֖י כִּסִּיתִ֑יךָ לִנְטֹ֤עַ שָׁמַ֙יִם֙ וְלִיסֹ֣ד אָ֔רֶץ וְלֵאמֹ֥ר לְצִיּ֖וֹן עַמִּי־אָֽתָּה׃
ר״ת הוי״ה
יוֹמָ֤ם ׀ יְצַוֶּ֬ה יְהֹוָ֨ה יאהדונהי ׀ חַסְדּ֗וֹ וּ֭בַלַּיְלָה (שירה) [שִׁיר֣וֹ] עִמִּ֑י תְּ֝פִלָּ֗ה לְאֵ֣ל חַיָּֽי׃
הַרְאֵ֣נוּ יְהֹוָ֣ה יאהדונהי חַסְדֶּ֑ךָ וְ֝יֶשְׁעֲךָ֗ תִּתֶּן־לָֽנוּ׃
וְחֶ֤סֶד יְהֹוָ֨ה יאהדונהי ׀ מֵעוֹלָ֣ם וְעַד־ע֭וֹלָם עַל־יְרֵאָ֑יו וְ֝צִדְקָת֗וֹ לִבְנֵ֥י בָנִֽים׃
הוֹד֣וּ לַיהֹוָ֣ה יאהדונהי כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
ר״ת אהיה
אֹ֭הֵב צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט חֶ֥סֶד יְ֝הֹוָ֗ה יאהדונהי מָלְאָ֥ה הָאָֽרֶץ׃
ה֭וֹדוּ לְאֵ֣ל הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃
יְהִי־חַסְדְּךָ֣ יְהֹוָ֣ה יאהדונהי עָלֵ֑ינוּ כַּ֝אֲשֶׁ֗ר יִחַ֥לְנוּ לָֽךְ׃
הִנֵּ֤ה עֵ֣ין יְ֭הֹוָה יאהדונהי אֶל־יְרֵאָ֑יו לַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ׃
ר״ת אדני
אַתָּ֤ה יְהֹוָ֗ה יאהדונהי לֹֽא־תִכְלָ֣א רַחֲמֶ֣יךָ מִמֶּ֑נִּי חַסְדְּךָ֥ וַ֝אֲמִתְּךָ֗ תָּמִ֥יד יִצְּרֽוּנִי׃
דִּמִּ֣ינוּ אֱלֹהִ֣ים חַסְדֶּ֑ךָ בְּ֝קֶ֗רֶב הֵיכָלֶֽךָ׃
נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ נֵהַ֥לְתָּ בְעׇזְּךָ֖ אֶל־נְוֵ֥ה קׇדְשֶֽׁךָ׃
יְהֹוָה֮ יאהדונהי יִגְמֹ֢ר בַּ֫עֲדִ֥י יְ֭הֹוָה יאהדונהי חַסְדְּךָ֣ לְעוֹלָ֑ם מַעֲשֵׂ֖י יָדֶ֣יךָ אַל־תֶּֽרֶף׃
אֵל מָלֵא רַחֲמִים, פְּרוֹשׂ עָלֵֽינוּ סֻכַּת רַחֲמִים וְשָׁלוֹם. כִּי אַתָּה יְהֹוָה יאהדונהי הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל וְעַל־יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר הַקֹּֽדֶשׁ תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ אָמֵן:
עֽוּלוּ אוּשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין. עֽוּלוּ אֲבָהָן עִלָּאִין קַדִּישִׁין לְמִיתַב בְּצִלָּא דִמְהֵימְנוּתָֽא עִלָּאָה. בְּצִלָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא:
ליל ב׳ לִיעוּל יִצְחָק עֲקֵידָא אַבָּֽא קַדִּישָׁא (דהכי סליק לחושבן סוכ״ה בא״ת ב״ש, ח׳פ׳ל׳צ׳ עולה ר״ח, גי׳ יצחק). וְלִיעוּל עִמֵּהּ אַבְרָהָם יַעֲקֹב מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יוֹסֵף וְדָוִד:
בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים, תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין. תִּיבוּ אֲבָהָן עִלָּאִין קַדִּישִׁין, לְמִיתַב בְּצִלָּא דִמְהֵימְנוּתָֽא עִלָּאָה. בְּצִלָּא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא: זַכָּאָה חֳלָקָנָא וְזַכָּאָה חֳלָקְהוֹן דְּיִשְׂרָאֶל. דִּכְתִיב כִּ֛י חֵ֥לֶק יְהֹוָ֖ה יאהדונהי עַמּ֑וֹ יַעֲקֹ֖ב חֶ֥בֶל נַחֲלָתֽוֹ׃
אח״כ ישב בסוכה ויאמר (מלשון חכמים)
ליל ב׳ וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהֹוָֽה יאהדונהי׃ ז׳ פעמים
יש נוהגים לומר פסוקים אלה בסוכה
יום ב׳ עוֹרְרָ֥ה אֶת־גְּבוּרָתֶ֑ךָ וּלְכָ֖ה לִישֻׁעָ֣תָה לָּֽנוּ׃ וְגַ֤ם עַד־זִקְנָ֨ה ׀ וְשֵׂיבָה֮ אֱלֹהִ֢ים אַֽל־תַּ֫עַזְבֵ֥נִי עַד־אַגִּ֣יד זְרוֹעֲךָ֣ לְד֑וֹר לְכׇל־יָ֝ב֗וֹא גְּבוּרָתֶֽךָ׃ לְךָ֣ זְ֭רוֹעַ עִם־גְּבוּרָ֑ה תָּעֹ֥ז יָ֝דְךָ֗ תָּר֥וּם יְמִינֶֽךָ׃ עַתָּ֤ה יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י הוֹשִׁ֥יעַ ׀ יְהֹוָ֗ה יאהדונהי מְשִׁ֫יח֥וֹ יַ֭עֲנֵהוּ מִשְּׁמֵ֣י קׇדְשׁ֑וֹ בִּ֝גְבֻר֗וֹת יֵ֣שַׁע יְמִינֽוֹ׃
בכל לילה אחרי אמירת עולו אושפיזין ישים ידיו על הכסה שמוניחים עליו ספרי קודש ויאמר
זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל שִׁבְעָה אוּשְׁפִּיזִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין זְכוּתָם יָגֵן עָלֵֽינוּ אָמֵן:
מעות אושפיזין
זה המקום לתת מעות אושפיזין בהידור.
בכל לילה ישלח קערה עם תבשיל חשוב לאיזה עני בן טובים, או יזמין אצלו העני לסעוד בביתו. ובלילה הראשון יאמר זו הסעודה שאני נותן, לכבוד אברהם אבינו ע״ה וכו׳.
ויש נוהגין לתת במקום סעודה בכל יום סכום כסף הגון כדי שיוכל העני לקנות צרכי סעודתו.
ואפשר ליתן בערב חג הסוכות כל הסכום לכל ימי החג כולם, וקודם לכן יאמר לשם יחוד.
הריני מוכן לתת מעות אלו צדקה לכבוד האושפיזין קדישין - אברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב אבינו, משה רעיא מהימנא, אהרון כהנא, יוסף צדיקא, דוד מלכא משיחא זכותם תגן עלינו אמן.
ויהי רצון מלפניך שנזכה על ידי נתינת צדקה זו לברר ולהעלות כל ניצוצי הקדושה מהמקום שנפלו לשם, ולהעלותם למקומם האמיתי בקדושה בזכות כל האושפיזין קדישין, ויהיה שמך הקדוש שלם, ורגלי המלכות שירדו מות, יעלו לקדושה ומהאות ק׳ של צדק יעשה אות ה׳ "והיה מעשה הצדקה שלום", לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראנו.
ויהי נועם ה׳ אלוהינו עלינו מעשה ידנו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו (ב׳ פעמים)

מצוות הצדקה בחג הסוכות
דברי קודשם של רבותינו על מצוות השמחה בחג הסוכות – לשמח אחרים, לפרנס עניים, ולחלוק עמם את סעודת החג, כפי שמבואר בדברי הרמב״ם, בעל התניא, הזוהר הקדוש וספרי האריז״ל.
עיקר השמחה לשמח לזולתו דוקא, כמו העושה חתונה לבנו שמשתדל לשמח אחרים דוקא, ולא שישמח הוא לבד, על כן צריך לפזר מעות לעניים בערב סוכות דוקא. סידור הרב בעל התניא (פר"ח, שער הסוכה)
ידוע מכ"ק אא"ז הגה"ק מצאנז זי"ע, שבערב סוכות פזר נתן לאביונים בהפלגה יתירה, ופעם אחת חילק בערב סוכות ח"י מאות רובל כסף. ספר קדושת ציון, חלק א' עמ' קנז
וצריכים לשמח את העניים, והטעם משום שחלקם של אלו האושפיזין שהזמין שייכים לעניים, והאיש היושב בצל הזה – צל האמונה בסוכה, וזימן את האושפיזין עליונים ואינו נותן להם חלקם מן הסעודה, והיינו לעניים, אזי כל האושפיזין עומדים ממנו, ואומרים (משלי כג, ו) "אל תלחם את לחם רע עין", נמצא שהשלחן הזה שערך הוא שלו, ואינו של הקב"ה, אוי לאותו האדם בשעה שאלו אושפיזין דמהימנותא עומדים מעל שולחנו. זוהר הקדוש, חלק ג' דף קג ע"ב
ויהיו עניים מאוכלי שלחנו, כי חלק האושפיזין צריך לתת לעניים, כי זה תאוות צדיקים שעניים יאכלו חלקן. ספר פרי עץ חיים, סוף שער חג הסוכות
חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים, אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו. רמב"ם, הלכות יום טוב ו', י"ח
“עיקר השמחה – לשמח לזולתו דוקא”